משתדלת היא להעסיק את עצמה
בעניינים אחרים.
לא מתעסקת במה שלא שלה,
זה ברור לה,זה מובן.
היא לבדה,ממש בודדה,ריקה מאנשים.
במכונת תפירה כבר לא נוגעת,
הבגדים בארון מונחים.
פתאום נראה כאילו הבית גדול,
מלא בהמון חדרים.
היא לבדה,ממש בודדה,ריקה מאנשים.
התמונות הישנות עדין חלק מהקיר,
נמצאים בתוך מסגרת,אנשים מחייכים.
מכתבים רק מהבנק מגיעים,
הרגל לא מפסיקה לכאוב.
זה יעבור יום יבוא אבל עד אז
היא לבדה,ממש בודדה,ריקה מאנשים.














